במועדון קטן, בשורה הראשונה, נהנה מלהקת הקאוורים הכי טובה בעולם

פורסם גם בפורום "אגדות רוק" בתפוז

Elvis Costello - Kojak Variety (1995)

 ב 1997 הוציא אלביס קוסטלו את האלבום Extreme Honey- אלבום אוסף שסיכם 8 שנות עשייה מוזיקלית תחת המטריה של חברת וורנר. קוסטלו ערך בעצמו את האוסף, ובחר 18 שירים, רובם מתוך כל האלבומים שהוציא בשנים האמורות. כמעט כל האלבומים. אלבום אחד לא מיוצג כלל באוסף הזה, או בכל אוסף אחר של קוסטלו: האלבום Kojak Variety שיצא ב 1995.

בחוברת שמצורפת לאוסף מתייחס קוסטלו לאלבום הזה: "1990. מנסה להקליט את Mighty Like a Rose... יותר מדי עורכי דין בסביבה, אז אני נוסע לברבאדוס, שותה רום, ומקליט את Kojak Variety, אלבום של השירים האהובים עלי ביותר של אנשים אחרים...5 שנים לאחר מכן (אני) מנסה לשכנע את חברת התקליטים להוציא לאור את האלבום ללא פרסום, כך שהקונים יוכלו לגלותו אותו על המדפים בזמנם החופשי. כישלון. Kojak Variety לא מיוצג באוסף הזה, אבל הוא עדיין בחנויות, מחכה שתגלו אותו" (תרגום שלי). האלבום הזה, בקיצור נמרץ, הוא אלבום שרק קוסטלולוגים מכירים אותו. קוסטלולוגים שרופים.

וזה חבל מאד, כי האלבום הזה הוא אלבום מצוין. במבט לאחור הוא מתבלט מתוך שורת האלבומים שקוסטלו הקליט בתקופה ההיא, ולדעתי הוא מסוגל להתחבב גם על אנשים שלא מכירים את אלביס קוסטלו, או לא אוהבים את המוזיקה שלו.

שני האלבומים שקוסטלו הוציא ב 1989 (Spike) ו 1991 (Mighty Like a Rose) הם תוצר של עבודת אולפן מאומצת. Kojak Variety נבדל מהם בכך שהוקלט בתוך שבועיים בלבד, מה שמטיל הרבה משקל ואחריות על הנגנים שבאלבום. קוסטלו בחר הרכב של נגנים ותיקים שלכל אחד מהם יש במה להתגאות: את התופים חלקו פיט ת'ומאס, המתופף הוותיק של "האטרקציות", וג'ים קלטנר שתופף בימי חייו עם ג'ון לנון, ג'ורג' האריסון וגם רינגו סטאר. על הבאס הופקד ג'רי שף, שאת שמו אפשר למצוא בקרדיטים של L.A. Woman של הדורז. ג'יימס ברטון מנגן גיטרה, משהו שהוא עשה בעבר עבור ריקי נלסון, בפאלו ספרינגפילד, ואלביס פרסלי (את פרסלי, כמו גם את בוב דילן, הוא נאלץ לדחות בשלב מסוים בשל עומס עבודה). על הקלידים הופקד לארי נכטל (Knechtel), שאת קירות ביתו מפארות תמונות של הביץ' בויז, הבירדז, וסיימון וגרפונקל. (מדובר כמובן בניימדרופינג חלקי, מזערי ממש, מהמוזיקאים שהחבורה הזאת עבדה איתם). אל סוסי המרוץ הוותיקים האלה קוסטלו צירף סייח אחד צעיר ובועט: הגיטריסט מארק ריבו (Ribot), בן גילו ודורו של קוסטלו, שקורות החיים שלו לא כוללים אושיות כמו לנון או אלביס פרסלי, אלא את ג'ון זורן וטום ווייטס.

בהינתן זמן ההקלטה הקצר והרכב המוזיקאים המשופשף, קוסטלו מתגלה כאן במיטבו כמנהיג מוזיקלי: הלהקה נשמעת מהודקת, ותיקה, כאילו היא מנגנת את השירים האלה מאז ומתמיד. מהצד השני קוסטלו מאפשר לנגנים שלו לנשום ולנגן קטעי סולו שנותנים לנגני הליווי הותיקים האלה את ההזדמנות להראות שהם לא רק קרדיטים על עטיפה פנימית של אלבומים, אלא מוזיקאים עגולים ומלאי השראה: מארק ריבו הוא גיטריסט לא צפוי. הוא מסוגל לצאת מן השורה עם סולו דוקר, מוזר, דיסהרמוני במכוון כמו ב "Strange", ומהצד השני הוא מסוגל להפליא בסולו מהודק וגרובי, שמוסיף צבע ללחיים התפוחות ממילא של "Hidden Doubt". בשני המקרים הפוקוס עובר מקוסטלו לריבו, ולקוסטלו אין שום בעיה עם זה. באופן דומה אפשר להנות מהרגישות וההשראה של נכטל ב "I Threw It All Away" או "Please Stay". גם ברטון, שף, ת'ומאס וקלטנר מקבלים קרדיט נדיב מקוסטלו, וגומלים לו בהתאם.

קוסטלו לא רק מוציא את המיטב מהנגנים שבחר, אלא גם מהשירים שבחר: מוטת הכנפיים שלו תמיד היתה רחבה, וכללה הטמעה של ז'אנרים שונים ומגוונים אל תוך המוזיקה שלו. השירים שהוא בחר לאלבום הזה מתאפיינים בכיסוי של אותם ז'אנרים: רוק'נ'רול, פופ, סול, ג'אז ו אר'נ'בי. אבל קוסטלו לא מחפש את השירים המוכרים ביותר מכל ז'אנר, אלא את אלה שמזכירים לו תקופות ואירועים אישיים. את הסיפורים שלו הוא חולק עם המאזינים בחוברת הפנימית של האלבום. חלק מהשירים בוצעו על ידו בסיבובי הופעות שונים בעברו, ובאלבום הזה הוא מקבץ את כולם.

15 השירים שבאלבום לקוחים מהשנים 1930-1970. השיר הוותיק ביותר (ואולי גם המפורסם ביותר) הוא "The Very Thought Of You" שהבוצע במקור ע"י נט "קינג" קול. השיר החדש ביותר הוא  "Payday" של ג'סי ווינצ'סטר שעל אלבום הבכורה שלו ממליץ קוסטלו בחום. שאר השירים באלבום מוכרים בביצועים של בוב דילן, ליטל ריצ'ארד, דאסטי ספרינגפילד, ארת'ה פרנקלין, הקינקס, ועוד כמה שכדי לגלות אותם תצטרכו להאזין לאלבום ולקרוא את החוברת הפנימית.

החיבור של קוסטלו לשירים שבחר משפיע באופן מיטבי על הביצועים שלו: הוא מוצא במדויק את הדופק של כל שיר ושיר, יודע מתי לשחרר ומתי לקחת את השיר אליו, וגורם לחלק מהשירים להישמע כאילו הם שלו במקור, כמו למשל "I've Been Wrong Before" שכתב רנדי ניומן עבור דאסטי ספרינגפילד. שירי הרוק'נ'רול הם פאן טהור, הבלדות נטולות קיטש, וקשה לי לבחור שיר אחד שטוב יותר מהשאר באלבום הזה. כולם מצוינים. החריג היחיד באלבום הוא "Days" של ריי דייויס, שעבודת האולפן שעבר בולטת ביחס לספונטניות לכאורה שנודפת משאר 14 השירים. ועם זאת, הוא סוגר את האלבום בצורה מיטבית, מהדהד באזניים גם אחרי שהאלבום מסתיים.

קוסטלו מצליח להחיות שירים ותיקים ולתת להם נפח וחיים. כשאני מאזין לאלבום אני מרגיש כאילו אני נמצא במועדון קטן, יושב על כיסא בשורה הראשונה, ורואה את הלהקה מנגנת כמה מטרים מהאזניים שלי. קוסטלו הבטיח פעם שהוא יעשה Kojak Variety Vol. 2 מתישהו. עברו יותר מעשרים שנה, ואני עדיין מחכה. בינתיים אפשר לשמוע שוב את החלק הראשון.