צללים, מלאכים ושדים

DAVID SYLVIAN - SECRETS OF THE BEEHIVE

1987

פורסם לראשונה בפורום "אגדות רוק" בתפוז

א. "ספטמבר שוב כאן"

"השמש זורחת הרחק מעל.
צלילים של צחוק,
הציפורים עטות
על צלבים של כנסיות מאובקות.
'אנחנו מאוהבים' אנחנו אומרים,
אך מייחלים בחשאי לגשם.
לוגמים קולה, משחקים.

ספטמבר שוב כאן
ספטמבר שוב כאן"

(David Sylvian, September, 1987)

מקור:

http://www.allthelyrics.com/lyrics/david_sylvian/s...


הקשיבו לשיר הזה . דקה ועשרים שניות בסך הכל. סילביאן משרטט תמונה יפה, עדינה, עם שברי תנועה, או תנועה מרוחקת, או סתמית. הפסנתר והמיתרים מעניקים תחושה נוסטלגית, מנחמת.

את העננים אפשר לראות בתמונה גם אם הם לא מאוזכרים מפורשות. בכל זאת, ספטמבר כבר כאן, שוב. אבל הקתרזיס מגיע מחוץ לשיר, מחוץ לתמונה, כשהגשם יבוא, ינקה, יהפוך את האוויר לצלול, ואת הסתמי למוחשי.

ב. שמש שוקעת, כנפיים נפרשות

"September" פותח את האלבום The Secrets of the Beehive שהוציא דייויד סילביאן ב 1987. השמש הרחוקה, הגשם הנכסף, הם ישמשו כנבואה שמגשימה את עצמה בהמשך. סילביאן משרטט, בשירי האלבום, אוסף של תמונות אפלוליות שמושכות את המאזין אל תוכן. לקראת סופו של האלבום יאזכר סילביאן תקופה נוספת של השנה, בשיר "Let the Happiness In" . ספטמבר מעולם לא נראה רחוק יותר:

The cold December sun
A cold that blisters
The hands of a
Working man wasted

עשרה שירים, שלושים ושמונה דקות ועוד עשרים שניות, במהלכן מביט סילביאן למאזין ישר בעיניים. קולו נמוך וצלול. הדרמה שבקולו מאופקת. השירים האיטיים, הקודרים, מעולם לא היו מלאי חיים יותר.

האלבום מאוכלס בצללים, מלאכים, שדים, כולם נעים לאור הירח, מתנהלים בטבעיות בין רוח לגשם. סילביאן שולט בהם ביד בוטחת, מפיח בהם חיים דרך השירים, מוליך אותם בשבילים שהוא סלל. לעתים הוא משחרר אותם (או שמא הם משתחררים לו?), אבל הוא חוזר לאחוז בהם בזמן, מסיים לתאר תמונה אחת, ועובר אל הבאה.

סילביאן כותב על (ואת) דמויות אפלות- רוצח סדרתי, אישה מוכה. הוא מטייל בשיריו בסביבה אורבנית מחוספסת, קשת יום (ולילה), ברציפי הנמל הריקים. הוא רואה רוחות רפאים של לוחמים ואבירים, של ספינות טרופות. אבל הוא לא מאבד את האמונה בכוחה של המוזיקה להתעלות מעל המציאות והסיוטים. את החסד שלו מבטא סילביאן בלחנים המלודיים והעיבודים העשירים. ראוי לציין את האישה המוכה ב "When Poets Dreamed of Angels", ואת האם והילד ב "Mother and Child" שמחכים לאב/בעל שיחזור משדה הקרב.

מוזיקלית, האווירה של האלבום נוצרת בעיקר דרך סאונד דומיננטי של קלידים שנעים בין המלודי למופשט. מבין כל הנגנים והכלים שמשתתפים באלבום ראוי לציין את הפסנתר המאופק של רוישי סקאמוטו שאחראי גם על עיבודי המיתרים, הבאס הבשרני של דני ת'ומפסון שמעניק משענת למאזין החדש ולמאזין הוותיק. דייויד טורן, פיל פאלמר ומארק איישם, שלושה נגנים מקצועיים עם רקע ג'אזי, מספקים את המגע הנכון שלהם בנגינה משוחררת על גיטרות חשמליות ואקוסטיות (טורן, פאלמר), וכלי נשיפה שמעניקים אור לחלק מהשירים (איישם).

ספטמבר עבר ביעף. הוא מונח עכשיו בתוך אלבום מבריק, חד, מכשף, ששואב את המאזין לתוכו בכל עונה של השנה, בכל שעה, בכל מזג אוויר. התחושה בסופה של האזנה לאלבום הזה היא לא של סיוט או של קדרות, אלא דווקא נחמה גדולה, משום שהמוזיקה מצליחה לגבור על הסיוטים, להאיר את הצללים, להכיל את השדים.